למרוט או למרוד (10).png

עדי כהן

פסיכולוגית רפואית, מנהלת המרכז לטיפול ממוקד דימוי גוף בבית קוגנטיקה, עוסקת בשילוב גופניות בטיפול נפשי, והתמקדות בדימוי גוף חיובי כגורם חוסן לבריאות נפשית וגופנית. מייסדת ומנהלת שותפה בקומה השישית. עוסקת בכתיבה ובאוצרות. 


״דימוי גוף חיובי הוא לא הגעה למראה גוף מסוים או לשביעות רצון מהגוף, אלא תהליך מתמשך של טיפול עצמי והפניית קבלה ועדינות להיותנו תלויים בגופנו״

סיגל ארמוזה

סיגל ארמוזה היא יוצרת, כוריאוגרפית, רקדנית ומייסדת קבוצת מחול סיגל ארמוזה. עבודותיה בוחנות ייצוגים מגדריים וכוללות שיתופי פעולה אמנותיים מגוונים. היא בוגרת תואר ראשון במחול ותואר שני בכוריאוגרפיה וקומפוזיציה, האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. בוגרת תואר שני במדעי המדינה ולימודי עיתונאות ותקשורת, אוניברסיטת בר אילן. למדה אמנות כללית. חברה בעמותת בר קיימא לתרבות אמנות מוסיקה ושלום. פועלת לקידום שוויון מגדרי.

"מבט בריא על גוף האישה מחייב התנערות מציות לפרדיגמות אסתטיות גבריות מושרשות"

נעם בן גוריון מוסרי

אמנית, צלמת. זהות, חברה, ומגדר הם הנושאים שבערו בי כשפגשתי את המצלמה לראשונה והכל התנקז לשפה הצילומית וצורך עז להביע ולשתף. מתוך הדחף הזה אני עוסקת בצילום פורטרט עצמי, וצילום חברתי. בוגרת סטודיו גברא והמרחב לצילום ואומנות. השתתפתי בתערוכות שונות קבוצתיות ויחיד (פסטיבל הצילום הבינלאומי, מוזיאון חיפה ועוד..)

"בצילומי הפוטרט אני מביעה את החוויות והשאלות שעולות וחיות בי. עד כמה אני עשויה מהשפעות החברה, החינוך והמסרים הסמויים שאנו חוות בעולם כנשים ועד כמה אני עשויה ממהות מולדת שאינה מושפעת מדבר? איפה נמצא הגבול?"

דורון נעמה גלפר

אמנית רב תחומית שעובדת בעיקר במדיום של פרפורמנס ועם החומר הקרמי כחומר עיקרי ביצירותיי. בעלת תואר ראשון במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, לאחריו מלגת "סטודיו 1" בבית בנימיני ופתיחה של סטודיו לקרמיקה בדרום העיר תל אביב. כרגע בשנה השנייה ללימודי בתכנית הבינתחומית לאמנויות באוניבריטת תל אביב (MA).

"אני מאמינה כי אנו נולדים בגוף מסויים שלא מגדיר את המגדר שלנו. אני מאמינה כי הגוף הנשי סובל מדיכוי ואלימות מגדרית וכי מצב זה חייב להשתנות. ברבות מעבודותיי אני עושה שימוש בגופי בניסיון להמחיש ערכים ואמונות שאני דוגלת בהם. אני מאמינה בכוחה של אמנות לייצר שינויים ומאמינה בכוחם של אמניות ואמנים אקטיביסטיים.יות להיות מחוללי השינוי. אני מנסה לעורר בקהל מחשבה מחודשת, תשומת לב ותהייה ביחס לתפיסות חברתיות ולנושאים שיש בהם טאבו".

אורית גולדמן

ילידת 1978, אם לשניים, מנהלת פרויקטים בתחום התוכנה, בוגרת הליקון בית לשירה, אלבום עם שירים פרי עטי בשם "ילדימיון" יצא השנה (2022) יחד עם המוזיקאית ליטל ברקן.

"רק בגיל 40 למדתי לאהוב את גופי, אם כך יש תקווה לשונאים ולשונאות הגדולים ביותר"

שחר טישלר

בוגר תואר ראשון בהצטיינות, B.ED.F.A, המחלקה לאמנויות המסך והצילום, המרכז האקדמי ויצו חיפה (2020); בוגר התוכנית לפיתוח מקצועי לאמנים של מרכז אדמונד דה רוטשילד (2021); צלם מסחרי ואמן המציג בתערוכות ומגזינים; חבר צוות גלריה ימה נהריה (גלריה לאמנות עכשווית חברתית); מרצה לצילום בלימודי חוץ ויצו חיפה ומורה לצילום וקולנוע בתיכון אורט ביאליק.

"דימוי גוף הוא חלק מהותי מההתמודדות של 'העצמי' אל מול 'האחר'. אני בוחן עצמי דרך הנראות שלי, דרך הדמות שאני מציג. גוף הוא אחת הנקודות המרכזיות לפערים בין העצמי ולאחר וכיצד אני תופס את הגוף שלי אל מול החששות שלי מהפער שהאחר תופס את גופי".

מיטל חודורקובסקי

פסיכולוגית קלינית ומשוררת, נשואה ואם לשלושה, מתגוררת בגליל העליון. מתעניינת בחיי הנפש של נשים לאורך מסלול חייהן.

"ולוואי ביני ובין גופי תזרח חמלה"

עירית יציב

נ. 1945, בקבוצת אלומות, חיה ויוצרת בתל אביב. יציב היא אמנית רב- תחומית, עוסקת בטקסטיל, רישום, צילום ווידאו. יציב גדלה והתחנכה בחינוך הקיבוצי עם הכללים הנוקשים מחפשת להרחיב ולהתעמק בהטרוגני ובמגוון. בעלת תואר ראשון בעיצוב וטקסטיל, שנקר (1977), ובוגרת לימודי אמנות בCorcoran School of Art Washington D.C. USA (1998). הציגה תערוכות יחיד בגלריות פריסקופ (2019), בית האמנים תל אביב (2015) ובגלרית המשרד (2014). השתתפה במבחר תערוכות קבוצתיות בארץ, בין היתר בגלריה חנינא, חגלריה פלורנטין 45, נמל יפו וגלריה שרה ארמן.

"כמי שהתחנכה בחינוך הקיבוצי, וגדלה על ההכרח להיות כמו כולם מבלי להתבלט, רואה בכל אותן פעולות – בחירת הבגדים, ההתלבשות, הצבת הדימויים המודפסים עשייה יומנית מתמשכת, שמשמעותה קריאת תיגר על הנורמות המקובלות של דימוי גוף, גיל, והתנהלות במרחב".

כפיר מוקדס

זמר-יוצר, כותב שירה וספוקן וורד. מתרגם רגעים למילים.

"דימוי גוף מהתחיל מהמחשבה, מהאהבה העצמית ומהחיפוש של המקומות המוארים שמחכים להתגלות"

אורית נוימאיר פוטשניק

אורית נוימאיר פוטשניק, ילידת תל אביב 1973. משוררת ומתרגמת שירה. שירים ותרגומים פרי עטה התפרסמו בכתבי העת "הו!", "מאזניים", "המוסך" ו"הליקון". ספר שיריה הראשון "עינה של האורקל", ראה אור ב2019 בהוצאת "פרדס" בעריכת אנה הרמן וזיכה אותה בפרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם.

"לעולם עדיף הגוף, על הדימוי"

סיגלית פריד

אמנית רב תחומית. בוגרת בית הספר הגבוה לאמנות "פרדס" והמדרשה לאמנות בית ברל. גרה ויוצרת בשוהם, בתחומי אמנות מגוונים - ציור, צילום, פיסול. רוקדת בלט קלאסי. מלמדת במכללה תרפיה באמנות. משתתפת בפרויקטים שונים הקשורים לאמנות ומציגה בתערוכות, בניהן הביאנאלה לאמנות יהודית בירושלים 2019 והתערוכה להאיר בחושך בבית אליאנס 2021.

"דימוי גוף הוא תנועה בין גוף לנפש. היא פרשנות של הנפש על הגוף ופרשנות של הגוף על נפש".

נטלי קוסקי

צלמת ילידת 1977. למדתי היסטוריה באוניברסיטה הפתוחה, צילום ב"קמרה אובסקורה" וצילום אופנה בסטודיו לצילום של רון קדמי. עוסקת בעיקר בשאלות על הגדרת מקום, זהות ושייכות, נשיות ומגדר.

"גלים גלים של קבלה עצמית, קבלת השינויים וצימצום המבט השיפוטי"

חוה ראוכר

אמנית רב תחומית, העוסקת בציור, פיסול, מיצב, וידאו, ועבודות במרחב הציבורי. הציגה בגלריות ובמוזאונים בארץ ובעולם, בן היתר מוזאון ישראל, ירושלים. מוזאון מאנה כץ, חיפה. מוזאון וילפריד ישראל לאמנות וידיעת המזרח. מוזאון ההיברו יוניו קולג', ניו יורק. מוזאון ראובן ועדית הכט, חיפה. מוזאון אוונסוויל, מאונט ורנון, אילינוי, ארה"ב. מוזאון ע"ש מיטשל, אילינוי ארה"ב. מוזאון ע"ש שטיינברג, מיסורי ארה"ב.

"שנים רבות אני עוסקת בגוף בצורה כמעט אובססיבית, כל הזמן גוף, לפעמים בעירום קיומי, לפעמים בלבוש מלא, תמיד חף מכל רמזים ארוטיים, גוף צעיר, גוף מזדקן, ועכשיו גוף שהגיע שעתו"

רינה שטרן

התחלתי לצלם ב2017. אני מצלמת בעיקר את עצמי או דיוקנאות של אנשים שקרובים אלי. בינואר 2021 אובחנתי כחולת סרטן. באמצעות הצילום הבאתי לידי ביטוי את תחושותי וזה עזר לי בהתמודדות עם המחלה. בצילומים אני חושפת את הגוף שלי, ודרכו את הנפש, הרגשות, תחושות הלב.

"גוף האישה יפה אסטטי ומעניין, בלי קשר לויזואליות שלו"

ורד שם טוב

ילידת 1974, מתגוררת ברעננה עם בן זוגה ושתי בנותיה. שיריה פורסמו בכתבי עת, אנתולוגיות ותערוכות.

"ללמד את בנותיי להתבונן ולסמוך רק על המראה הפנימית שבגופן"

אנאבל שמר

אמנית רב-תחומית ואוצרת, בעלת תואר ראשון באמנות מהמדרשה לאמנות בית ברל ומאוניברסיטת Paris 8. כיום מתגוררת בהולנד.

Empty your mind, be formless. Shapeless, like" water. If you put water into a cup, it becomes the cup. You put water into a bottle and it becomes the bottle. You put it in a teapot, it becomes the teapot. Now, water can flow or it can crash. Be water, my friend.” / Bruce Lee

נעמה אטיאס

אמנית רב תחומית היוצרת במדיומים שונים כגון צילום סטילס, וידאו, מייצג, סאונד, תבניות סיליקון וחריטה על איפור. בוגרת (BFA) המחלקה לצילום בבצלאל. בעלת תואר מוסמך (MFA) מהמחלקה לצילום ומדיה ב- California Institute of the Arts (CalArts). עבודתיה עוסקת באסתיטקה, הגוף הנשי וצורות ביטוי שונות של יופי. היא בוחנת כיצד תיאורי הגוף וביטויי היופי השונים קשורים לנושאים חברתיים ופוליטים הנדמים כמנותקים.

"עבודתי עוסקת רבות בדימוי גוף, מתוך חוויה אישית ומתוך נסיון להגדיר מחדש את דימוי הגוף שלי ואת הדרך שבה הצופה רואה וחווה את דימוי הגוף".

נוי אליהו

אוכל תמיד היה נושא כואב באומנות שלי, כמתמודדת עם הפרעת אכילה. שקילות אינסופיות, בולמוסים כואבים פיזית, ירידות ועליות במשקל. כאומנית אני מנסה לשקף את הקושי בדרך הכי אמיתית וברורה, ללא פילטרים.

"נושא רגיש לכולם, אבל חשוב לדבר עליו. אנשים צריכים לדעת שהם לא לבד בחוויה הזאת"

צליל בנדריהם

אומנית עצמאית שיוצרת בטכניקה של יצירת ציור מפיסות נייר מתוך ספרים. העבודות שלי הוצגו במספר תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד. אוצרת של העמותה לאומנות "תומר בן חורין". אמנית ומדריכה ב"הסדנא לאומנות רמת אליהו בראשל"צ.

אורית בכרך

אומנית רב תחומית, עוסקת בהרבה חומרים וטכניקות, מעיזה ללמוד כל פעם משהוא חדש.

 

"אין עוד אחת כמוך"

נועה זילברמן

מעצבת רב תחומית, בוגרת תואר שני מהמחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. העבודה "קמטים" הוצגה במוזאונים וגלריות ברחבי העולם והיא חלק מהאוסף הקבוע של מוזאון קופר יואיט בניו יורק. העבודה מציעה מבט אלטרנטיבי, חומל, על התבגרות והזדקנות, על קמטים שנושאים בגאווה ולא מטשטשים ומסתירים, אלא חוגגים, אוהבים, מקשטים.

"מי שלא שופט - חומל"

סיגל יער

סיגל יער היא מעצבת ואמנית רב תחומית. עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובחו"ל; בין היתר במוזיאון ארץ ישראל, מוזיאון הרצלילינבלום, מוזיאון יפו לעתיקות, גלרית טובה אוסמן בת"א, ב-JCC אוניברסיטת סטנפורד, ארה"ב ועוד. יער למדה עיצוב ואמנות ב-Escola d'Art i Disseny' וב- 'Escola illa' בברצלונה, ספרד. כמו כן, היא למדה תקשורת חזותית ב'ויטל', ת"א. כיום, היא מתגוררת ויוצרת ברמת-השרון.

יפעת לאב גנוז

בת 28. אמנית ירושלמית, במקור מאורנית. מורה לאמנות בחטיבה. בעלת עסק לסדנאות ציור ואירועי אמנות. בוגרת בית הספר לאמנות פרדס והמדרשה לאומנויות בית ברל. אמא לשני ילדים.

"הגוף הוא האשליה הכי אמיתית שיש"

לני בלה כהן

ילידת 1992, בוגרת ״מנשר לאמנות״ במחלקה לכתיבה. מצלמת, כותבת, חולמת. יצירותיה התפרסמו בבמות וכתבי עת שונים. מייסדת ״חפוז - כתב עת לארוטיקה עברית״.

"ייצוג מנטלי המורכב ממשאלות, עמדות רגשיות, ואינטרקציה חברתית אשר מעצב קונספציה של העצמי הגופני האידאלי והסטריאוטיפי".

גלית ליפין

בעלת סטודיו ״גלילאו״ לעיצוב גרפי. מפסלת באופן עצמאי ובמסגרות שונות. מציגה בתערוכות בארץ. ״אני מתמקדת בפיסול נשים מתוך מטרה לקרוא תיגר על מודל היופי המודרני ועל מוסכמות החברה בכל הנוגע לדימוי הגוף. עוסקת בפיסול פיגורטיבי מחימר ומשלבת בפסלים שלי חומרים שאני מוצאת ברחוב, בטבע ובחוף הים. אל פסל החימר הלבן אני מתייחסת כאל בד קנווס ומציירת עליו בגוני אדמה״.

"תסתכלי על הגוף שלך בעיניים חפות משיפוטיות, את לא חייבת להיות מושלמת בשביל להיות שלמה".

עדי פלד-שריג

ילידת 1975, נשואה ואם לשני בנים ובת, מתגוררת בקיבוץ חולדה. מחברת ספר הילדים "עננים בְּאֹפק". שירים וטקסטים פרי עטה פורסמו בכתבי עת רבים ובאנתולוגיות מגוונות.

"מגיל צעיר עסוקה ועוסקת בנושא הגוף והדימוי עצמי"

יואל פציוק

יליד אורוגואי, גדל בישראל. בוגר הנדסת חשמל מהטכניון, מהנדס, מורה, ונגר לשעבר ואח בית חולים לעתיד. עוסק בכתיבה ובאמנות כעשרים שנים, בקשר בין המציאות לבין מה שרואים בפנים, במדיומים של ציור, פיסול, אינסטלציה ומדיה דיגיטאלית.

"מה שרואים בחוץ בדרך כלל אינו תואם את מה שמרגישים בפנים"

טליה קוץ שמיר

מטפלת באמנות ויוצרת. גדלתי והתחנכתי בקיבוץ, בתיכון למדתי אמנות וציור ובמקביל התחלתי להתעניין בנפש האדם. בהמשך חיי פניתי ללימודי עבודה סוציאלית וטיפול באמנות. אני מטפלת כבר כ-22 שנים ובשנים האחרונות כחלק מתהליך אישי חזרתי ליצור, ובעיקר לצייר. אני מציירת את החיים שסביבי, מעמיקה את ההתבוננות בסביבה ומחפשת לכלות חדש בתוך המוכר, לייצר תנועה חדשה בתוך הדבר הידוע כביכול.

"דימוי הגוף עבורי מגלם את התחושה הגופנית נפשית באשר לגוף שלי, אבל הוא מחזיק בתוכו גם את כל טביעות האצבע של השפעות הסביבה, הציפיות, הדרישות לשינוי, לתיקון, לשיפור, לטיפול".

תמר קלנר-בוקי

כותבת ומאיירת ספרי ילדים. אשת חינוך לאמנות. אוהבת מילים, צבעים ואנשים.

"מרוויחה כל קמט ביושר, ועדיין יש ימים בהם מודה על

חסד הגיל הגורם לכל מה שקרוב להיות מטושטש"

דליה שגב

בוגרת האקדמיה לאמנות 'בצלאל'. מציירת ויוצרת במשך כל חיי,הצגתי בשש תערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל. בעלת ותק של למעלה משלושים שנה בחינוך לאמנות במסגרות שונות וכיום עוסקת ומלמדת צ'י קונג טיפולי.

"אני מתעסקת בעיקר בנושא הגוף הנשי כמייצג ארכיטיפ של אמא אדמה. הנוף, האדמה מסמלים עבורי אנרגיה נשית"

רני לוי

עובד סוציאלי (M.S.W), פסיכותרפיסט, מנחה קבוצות מוסמך. מדריך בתכנית התלת-שנתית לפסיכותרפיה בגישה פסיכואנליטית באונ' בר אילן, בתוכנית ללמודי המשך בפסיכותרפיה הזרם העצמאי בפסיכואנליזה - פורצי דרכים. מטפל, מדריך ומלמד בקליניקה פרטית בתל אביב. כותב מאמרים בתחום הפסיכותרפיה הפסיכואנליטית.

"בין הגוף לדימוי הגוף יש אותנו"

יובל ששון

מטפל אישי, זוגי ומשפחתי, יוצר, במאי ומורה לתיאטרון. כותב מיום שעמדתי על דעתי, מפרסם את הדברים ברשת החל מפורום "מהמגירה לדיסק" של IOL ז"ל ועד היום. ספריו: "לפעמים למות זה לא מספיק" - שירים , "תודה שבאתם, רומי" – רומן, "אני אבא ופויו הולכים לבקר את הדוד מוניו" – יחד עם ליאור צ'רניץ, ספר ילדים.

"תאהב/י את הגוף שלך, אין לך אחר"

אלה אופנהיימר

בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל (2020) אסיסטנטית בתחום הזכוכית בבצלאל, מורה לקרמיקה בתיכון לנערים עם הפרעות התנהגות בירושלים, יוצרת כותבת וגרה בגוש עציון. משלבת חומר וטקסטים, שואבת השראה מהמקורות ומהיום יום.

"במשך שנים העדפתי שלא יהיה לי גוף. גדלתי בבית דתי, באולפנה לא היתה התייחסות לגוף ולמניות מחד ואין סוף קודים חברתיים על לבוש וצניעות מאידך. שנים שנאתי את הגוף שלי. היום אני פורמת את הנושא ואת הגוף ומנסה לחבר אותו מחדש".

רויטל ארבל

רויטל ארבל היא רופאה מנתחת ואומנית; כרופאה, היא מנתחת ניתוחים לשיקום רצפת האגן, מתקנת קרעים וצלקות באיברי המין לאחר לידה ויוצרת איברי מין בניתוחים לשינוי מין, בנוסף היא משחזרת בתולין כפרוצדורה מצילת חיים ומיילדת תינוקות ואימהות. כאומנית, היא משתמשת בצילום ורקמה על מנת לבטא את רגשותיה ומחשבותיה לגבי היחסים בין המציאות בה היא פועלת והעולם שסביבה, תהליך היצירה מנסה להציע תיקון לעוולות בהן היא נתקלת

.במסגרת עבודתה כרופאה וכאשה

"אמנות היא כלי נפלא לקבל באהבה את הגוף שלנו"

עדי בצלאל

(ישראל, 1978) צלמת וציירת. בוגרת תואר ראשון של המדרשה לאמנות (2005), בעלת תואר שני במסלול הבינתחומי של אוניברסיטת תל אביב (2014), תוכנית העמיתים של עלמא (2015), לימודי פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית בסמינר הקיבוצים (2017), ותואר שני במסלול טיפול באמצעות אמנות באוניברסיטת חיפה.

"מבט החברה על דימוי הגוף כיום הינו מפוצל: מצד אחד מקדש את האם הקדומה, הפורה, החכמה, החזקה והמחזיקה, המייצבת את סביבתה. ומאידך, האישה בחברה נתפסת כרגשית וחלשה. דימוי גוף נשי מחזיק שני מבטים אלה ותוצאותיו גוף חרד, מבודד ומלנכולי".

יפעת גדות

משוררת. הוצאתי שלושה ספרי שירה - "שלמה עם שבר", בהוצאת בת-אור, "מרחק בטוח מהחוף", בהוצאת פרדס ובעריכה של דורי מנור, "בתוך הרעש הגדול", בהוצאת קתרזיס ובעריכה של דורי מנור. עובדת כעורכת מאמרים באתר ניוז1. הגשתי בעבר את תוכנית הרדיו "אגדות לילה" וכיום מפתחת סדנה להתמודדות עם מצבי מצוקה.

"מלחמה שגובה מאיתנו מחיר גבוה מילדותנו ועד בכלל"

יעלה דגן

גרה ברעות, נשואה ואמא ל-4. התחלתי את הקרירה המקצועית בתור אחות מוסמכת בטיפול נמרץ ילדים. לאחר כמה שנים למדתי תרפיה באמנות ושילבתי עבודה בטיפת חלב ומטפלת באמנות וCBT באשפוז יום באר יעקב. בשנים האחרונות משלבת עבודה בקליניקה פרטית ובאופקים חדשים. אוהבת מאוד לצייר, בשבילי זה דרך להתחבר לעולם הנפש דרך האומנות.

"you are as beautiful as you feel"

רעות טרוים

נולדתי בשנת 1988, גרה בירושלים. בוגרת בצלאל, המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית. הצגתי בתערוכות בבית בנימיני וב- B.Y5 בתל אביב, בתערוכת בכורה זוגית בגלריה ביתא, ירושלים וגם בגלריה- Upstream Gallery בניו יורק, ארה"ב. עבודותיי נמצאות באוספים פרטיים בארץ ובחו"ל.

"ביסוד רישומיה של רעות יש תחושה של חוסר הלימה בין הפנימי לחיצוני, פער בין חווית הנפש לנוכחות הגוף. דרך יצירת שקיפות רישומית, פיזית ומנטלית, היא חושפת דמויות של נשים בלתי אפשריות, הנקרעות בין שאיפה לאידאלים של יופי ומוגבלויות גופן". (דוריה שהרה, מתוך ביקורת התערוכה במגזין ערב רב, בביתא ירושלים 2017.)

ענבל כהן חמו

אמנית רב תחומית העוסקת בצילום, פיסול ומדיה. ילידת 1965, חיה ויוצרת ברעננה. למדה מחשבים לתואר ראשון, ועסקה בתחום במקביל לעיסוק בצילום וציור. בהמשך למדה אימון אישי והנחיית קבוצות ועסקה בהובלת פרויקטים חברתיים ובאימון אישי. למדה אמנות במסגרת לימודי תעודה במדרשה לאמנות בבית ברל וסיימה עם הצגת תערוכת הגמר "טרנסטאר". אמנית פעילה, כעת לומדת ל-MFA באונ' חיפה.

"הגוף שאדם נולד אתו הוא לרוב זכרי או נקבי, והחברה משתמשת בסימן זה כדי להחליט מהו המגדר שלו. הגדרה זו היא כלא שלא מתאים לחוויית המגדר של רבים. אני מקווה כי החברה תאפשר מרחב לכל אחד לבחור את המקום שלו על הקשת המגדרית".

שיר לייזר

גרה בקיבוץ סער, יוצרת כבר שנים רבות. למדתי תואר ראשון ושני במשכן לאמנויות באוניברסיטת חיפה, התמקדתי בתחומי המיצב, הצילום וההדפס. האמנות שלי עוסקת בגוף שלי וביחסו לטבע לסביבה לגופים אחרים. התנועה כמעבירה תחושות, והמשחק עם הכפלות ושכפולים של האני.

"היצירה מסייעת לי לשאול שאלות לגבי הגוף שלי ומה הייתי רוצה ומסוגלת לעשות איתו. אני מחפיפה את עצמי, הדימוי שלי באמצעות היצירה".

לין ממרן

בת 43, אמא, יוצרת , מתגוררת כיום בפרדס חנה . מזה כ-8 שנים אני מצלמת, בוגרת תואר ראשון בעיצוב טקסטיל, שנקר, בוגרת לימודי צילום בסטודיו גברא. בשלוש שנים האחרונות לומדת ויוצרת ומגבשת את השפה האישית שלי בכיתת אמנית עם הצלמת והאוצרת שגית זלוף נמיר במרחב לצילום ואמנות.

"My body is my home"

גלית עינב

אני אמנית הניזונה ויוצרת מתוך ובתוך סביבת החיים שלי. הנושאים בהם אני עוסקת מתייחסים לסחר ואלימות בנשים, מלחמות מיותרות ודימוי גוף. דרך הכתיבה, האמנות הפלסטית ותכשיטי ניו-קראפט אני מנסה להאיר פינות אחרות ואינשאללה לגרום לסביבה להרגיש.

"שאדע לקבל את עצמי ואת הסביבה מתוך מבט של אושר ולא בדרך ההשוואה"

ענבר צרפתי נץ

בת זוג ואמא לשלושה, פסיכותרפיסטית. מציירת, כותבת ורוקדת, להנאתי. שחקנית ומנחת תאטרון פלייבק. האמנות מאפשרת לי לשחרר את הגוף והנפש.

"אנחנו חווים את הגוף שלנו כמו שאנחנו מרגישים באותו רגע ולפעמים להפך"

אורית קלופשטוק

משוררת ומנחה מפגשי כתיבה , משתתפת במיזמים ספרותיים, מחברת הספר זוכה פרס היצירה לספרי ביכורים מטעם שר התרבות ל2021 ׳לא יכולתי לרשום את זה בתיק׳ בהוצאת פרדס. לומדת לתואר שני בספרות בבר אילן לאחר לימודי פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית. שוקדת על הספר הבא.

"זה הכל בראש. לכן זה כל כך מסובך"

יעל רן

ילידת ירושלים. בעלת תואר שני במגמת אבחון וטיפול בלקויות למידה. כותבת שירה ופזמונאות. בוגרת סדנאות הכתיבה של נעם חורב וד"ר רחל אברהם איתן. עורכת הדף "עט לשירה", במסגרתו מפרסמת קולות קוראים וכותבת ביקורות על ספרי שירה שנשלחים אלי. יצירותיי מפורסמות בכתבי עת ובעיתונות,השתתפו בתערוכות, הוקראו בכנסת וזכו בתחרויות מגוונות.

"דימוי גוף - החתירה לאידאל נשי אל מול מדרון הבלות"

גאולה שינה

משוררת וסופרת. נשואה ואם ל-3. מתגוררת בהרצליה. פרסמה 6 ספרים. שלושה ספרי פרוזה ושלושה ספרי שירה.

"אני עומדת על זכותי להיות שמנה, בעלת שיער מאפיר וחייכנית"

דנה שניצר משיח

גדלה בת"א שם היא מתגוררת עד היום עם בן זוגה ושני ילדיהם. פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית קלינית בקליניקה פרטית ובמרפאה ציבורית. עורכת דין בעברה. כותבת מאז שלמדה לאחוז בעט, אך רק בשנים האחרונות מפרסמת את שיריה בכתבי עת, בקבוצות משוררים, ברשתות החברתיות ועל הבמה בערבי קריאה. הכתיבה עבורה היא גם חברה טובה וגם תרפיסטית מצוינת והיא נעזרת בה כדי להיות מובנת יותר - קודם כל לעצמה ואחר כך לאחרים ולבטא חלקים מתוכה בתקווה שיגעו ויהדהדו בלבבותיהם של הקוראים. אוהבת את החיבור שבין עולם הטיפול לעולם הכתיבה ורבים משיריה עוסקים בנפש, בקשר ובטיפול.

"המאבק לקבל ולאהוב את עצמנו בגופנו איננו רק מאבק של כל אישה למען עצמה אלא אמירה אישית ופוליטית המקדמת שינוי".