געגוע בימי קורונה

געגועים למפגשים

געגועים לאנשים

געגועים לריחות וטעמים

געגועים למגע של יד וטפיחה על השכם

לחיבוק אוהב

געגועים לסבא ולסבתא

געגועים להפוך קטן

 

תערוכות הפתיחה שלנו עוסקת בגעגועים ובהיעדרם

געגועים לעולם הישן

געגועים לעולם החדש

געגועים אל המוכר

געגועים לאפשרויות

אי-געגועים

געגוע בימי קורונה... 

געגוע

גע... 

גוע

כשהקמנו את הקומה השישית המחשבה שלנו הייתה על מקום מפגש לאנשי מקצוע, מקום של למידה, ושיח ומפגשים ברוח הבית שלנו בו הדלת פתוחה ותמיד יש הרבה אורחים. ואז...עם תחילת השיפוצים מצאנו את עצמנו בעיצומה של מגיפה, ששינתה את העולם שאנו מכירים, הגיפה (מעט?) את התריסים של החיים שלנו והציתה בנו געגועים רבים...

 

בעת איסוף החומרים והערכתם, קיבלנו מעל 100 יצירות בפורמטים שונים - כל אחת מהן הפגישה אותנו עם געגועים, כמיהות וכיסופים ...התרגשנו מכמות היצירות, גיוונן ועמקן. שמחנו על הזכות שאנשים שונים חלקו איתנו את פיסות הגעגועים שלהם או את היעדרם.

 

לאחר איסוף היצירות עברנו עליהם תחילה לחוד ולאחר מכן ביחד. כל אחת ואחד מאיתנו עשה את בחירותיו, ולאחר מכן נפגשנו לשוחח על היצירות. התערוכה המובאת בפניכם מורכבת מהבחירות המשותפות שלנו או דעת הרוב. היו כמובן עוד עבודות מצוינות רבות, וניתן להן במה בפלטפורמה הפייסבוקית, שתלווה את התערוכה.

כחלק מתהליך האוצרות, יצרנו שלושה "חדרי תצוגה", שעוסקים במושגים שונים: מרחב, חוויה ומגיפה. לטעמנו, היצירות בכל חדר מתכתבות זו עם זו ועם המושג המרכזי באופן שיוצר רב-משמעות. כך, מרחב הגעגוע הוא גם מושא הגעגוע - המרחב החיצוני, וגם המרחב הפנימי שמתהווה בתוכנו. הגעגוע ניזון ממרחב שנסגר בפנינו, אבל גם פותח מרחב אחר. ובכלל, סגירת המרחב שבחוץ יוצרת חווית געגוע ייחודית עבור כל אחד. למה אנחנו מתגעגעים כשהמרחב שבחוץ נעלם? האם כלל אנחנו מתגעגעים? אולי חלקנו מגלים בעצם שהם יכולים יותר 'להיות' (to be) כשהם in ולא out? 

 

ב"חדרי התצוגה" השונים מוצע פסקול מלווה מאת הרכב הטריו 'קרוב'. הפסקול מתפקד הן כיצירה  שנכתבה בימי קורונה ומבטאת געגועים, והן כדי לרמז על החוויה הלא תיאמן של חיים בזמן מגיפה, שלעיתים נדמתה כמו "סרט". בחרנו להשמיט את הפרטים שמתארים את גודל היצירות וזמן יצירתן כדרך להנכיח את חווית ביטול המרחב הממשי ושינויים בתפיסת הזמן, שהם ממאפייני חיים בבידוד, הסגר, ומפגשי זום.

התערוכה חוקרת את הגעגוע בימי מגיפה, ומבקשת להדהד בקרב המבקרים את הרפרטואר הרגשי המגוון של הפרט והחברה, בתקווה שיוכלו לזהות חלקים שונים בעצמם, וכך ייוצר מרחב מכיל ומתקף לגעגוע בימי קורונה.

מקווים שתיהנו מהאסתטיקה, המשמעות וההשראה של הגעגועים 

צוות התערוכה

a.jpg

עדי כהן

הקומה השישית

פסיכולוגית רפואית 

סטודנטית לאוצרות, סמינר הקיבוצים

כותבת שירה

שני נחמיאס.jpg

שני נחמיאס

אמנית וצלמת

 

מרצה לצילום ובעלת סטודיו לצילום פורטרטים.

בוגרת מכללת הדסה במחלקה לצילום ומדיה דיגיטלית. בעלת תואר ראשון מאוניברסיטת הסורבון בפריז (אמנות), ותואר שני מאוניברסיטת ת״א (תולדות האמנות). הציגה מספר תערוכות יחיד, משתתפת בתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו״ל. לאתר של שני

Picture4.jpg

דני דרבי

הקומה השישית

פסיכולוג קליני 

ד"ר למיניות האדם

עם עין טובה לצילום ולזיהוי אוצרות

אליסיה.jpg

אליסיה שחף

אמנית וצלמת

בעלת סטודיו לצילום נשים, הנחיה אישית. בוגרת בית הספר לאמנות קמרה אובסקורה במסלול צילום והסמינר לאוצרות, תרבות וביקורת. בוגרת מסלול פוטותרפיה בשילוב אמנויות באוניברסיטה הפתוחה. מציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות ומוזיאונים בארץ ובחו"ל. לאתר של אליסיה