לחצו play לפסקול מלווה של התערוכה 

הרכב טריו קרוב

דנה וקסמן, אלי חסון, איתי שוב עמי

אימפרוביזציה בימי קורונה - חלק 3

out להתגעגע in להיות

הנחיות

מפל י.

אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע פְּעָמִים נָגַעְתִּי הַיּוֹם בְּצַוָּארִי

וְעוֹד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם בָּעֵינַיִם.

שְׁמוֹנָה עָשָׂר לִטּוּפִים עַל לְחִי,

תֵּשַׁע נְקוּדוֹת-מִמְשָׁק עִם פֶּה

שְׁלוֹשָׁה מִפְגְּשֵׁי יַד-מֵצַח

וְאַף לֹא חִבּוּק

אֶחָד

רקפת1.jpg

רקפת בן חיים,  מתוך הסדרה 'הפנים של הסגר', צילום

רותי הלביץ כהן, השמים נפלו עלי, טכניקה מעורבת על מגזרות נייר על בד

היצירה הוצגה בתערוכה “השמים נפלו עלי”, 2020, הגלריה לאמנות אום אל פחם, מוזיאון אום אל פחם (אוצרת : יעל גילעת)

 

 

אֲנִי לֹא מַבִּיטָה לְאָחוֹר

הַזְּמַן

לְעִתִּים

צוֹרֵב כְּמוֹ מֶלַח בְּפֶצַע

פָּתוּחַ

גַּם זֶרֶם בַּמִּקְלַחַת

לֹא הָיָה

רַק אוֹתָנוּ

מִזְדַּיְּנִים וּמַזִּיעִים

וְאֶת צְעָקוֹת הַשְּׁכֵנָה

וּבְכִי הַתִּינוֹק

וּמַטְחֵנוֹת הַחוּמוּס

שֶׁל הַכֶּרֶם

 

מַדְרֵגוֹת

לוּלְיָנִיּוֹת

מוֹבִילוֹת לַשָּׁכֵן

הַשִּׁכּוֹר, הוּא שָׁר

בְּקוֹל שֶׁל רַב חוֹבֵל

וּמְקַלֵּל אֶת הָאֲוִיר

כֻּלָּנוּ מְחֻבָּרִים זֶה לַזֶּה

בִּסְבַךְ חוּטֵי חַשְׁמַל

פִּירָטִיִּים

וְהַמּוֹנֶה לֹא דּוֹפֵק

לֹא הָיָה חַלּוֹן בַּדִּירָה

גַּם לֹא מַזְגָן

הַקַּיִץ הַתֵּל אֲבִיבִי נִפְלַט מֵהַקִּירוֹת

וְעָטַף אֶת הַגּוּפִים הַמְּאֹהָבִים שֶׁלָּנוּ

 

הוראות הגעה לבית שלי

קרן להמן

 

בְּכֶרֶם הַתֵּימָנִים

מִיָּמִין לַחוּמוּס שֶׁל שִׁמְעוֹן

דֶּלֶת

הִכָּנְסִי בָּהּ

הִגַּעְתְּ

לְבֵית הַשִּׁמּוּשׁ הַצִּבּוּרִי

לְצִדּוֹ הַבַּיִת.

 

 

 

תּוּכְלִי לִשְׁמֹעַ

צְעָקוֹת

זוֹ הַשְּׁכֵנָה הָרוֹמָנִיָּה

(הִיא וְהַתִּינוֹק

בֶּטַח גֹּרְשׁוּ מֵאָז)

מֵעוֹלָם לֹא בֵּרַרְתִּי אֶת

שְׁמָהּ

הִיא לֹא אַהֲבָה

אֶת הַכַּלְבָּה שֶׁלָּנוּ

 

חיבוק

נעמה רוט

וּלְרֶגַע אֶחָד

בִּשְׁעַת לַיְלָה אַחֲרֵי אֲרוּחַת שִׁשִּׁי

רֹאשִׁי נָח בְּחֵיק אִמִּי עַל הַסַּפָּה

וְיָדִי הִקִּיפָה אֶת בִּטְנָהּ

וְהָיִיתִי לְגַמְרֵי בַּבַּיִת.

חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים לֹא הִתְחַבַּקְנוּ.

בְּיָמִים אֵלּוּ קִרְבָה עֲלוּלָה לַהֲרֹג.

"תְּנוּ לִי לִבְחֹר מִמָּה אֲנִי אַמּוֹת" אָמְרָה לִי,

אָז בָּאתִי.

וּלְרֶגַע אֶחָד בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ

גַּם חִבַּקְתִּי.

לֹא יָדַעְתִּי כַּמָּה זֶה הָיָה חָסֵר לִי.

קֵרְבָה שֶׁמַּעֲלָה דִּמְעָה.

רקפת 6.JPG

רקפת בן חיים, צילום מתוך הסדרה הפנים של הסגר

לִמְסִבּוֹת?

- אֲנִי סִיּיַמְתִּי עִם מְסִבּוֹת בְּגִיל 20.

אִמּוּן גּוּפָנִי?

- מִתְעַמֶּלֶת בַּזּוּם.

נוּ, חַייָּב לִהְיוֹת מַשֶּׁהוּ.

- (מְשִׁיכַת כְּתֵפָייִם).

בֶּאֱמֶת?

- בְּחַיַּי.

- טוֹב אוּלַי יֵשׁ מַשֶּׁהוּ קָטַן.

מָה?

- לְאַפְּצִ'י נְטוּל רִגְשׁוֹת אָשָׁם.

לַאֲנָשִׁים בַּכְּלָלִי?

- אַיי קוּדֶנְט קֵר לֵס.

לְחֻפְשָׁה בְּחוּ"ל?

- קָפַצְנוּ לְאֵילַת, סָגַר לִי אֶת הַפִּנָּה.

                                           

 

מִתְגַּעְגַּעַת לַפְּקָקִים שֶׁל תֵּל אָבִיב? 

אִיףףף, לֹא.

לָקוּם כָּל יוֹם בְּחָמֵשׁ בַּבֹּקֶר?

- מַמָּשׁ לֹא.

מִתְגַּעְגַּעַת לַחֲדָשׁוֹת נוֹרְמָלִיּוֹת?

- אַף פַּעַם לֹא הָיוּ פֹּה חֲדָשׁוֹת נוֹרְמָלִיּוֹת.

לָאֲנָשִׁים שֶׁנִּדְחָפִים בַּתּוֹר?

- (גִּלְגּוּל עֵינַייִם).

אפצ'י נטול

הדס קרן                                        

מִתְגַּעְגַּעַת לַמִּשְׂרָד?

- לֹא.

לְשִׂיחוֹת מִסְדְּרוֹן?

- לֹא.

מִתְגַּעְגַּעַת לָאִפּוּר?

- לֹא. גַּם לֹא לָעֲקֵבִים וּבֶטַח לֹא לְחָזִיָּה.

טל גרמיזה, מגע, וידאו ארט

 

סוד

אפרת חבושה

כֻּלָּם מְדַבְּרִים עַל כְּאֵב

הָרִחוּק הַחֶבְרָתִי;

עַל יִסּוּרֵי הַבְּדִידוּת;

עַל עֹמֶק הַגַּעֲגוּעַ.

וַאֲנִי עוֹמֶדֶת לְבַד

הֲלוּמָה

מִתְּחוּשַׁת הַקַּלָּה.



אוֹתוֹ בֹּקֶר הָאוֹר הִתְאָרֵךְ.

הָאֲרוּחָה הָרִאשׁוֹנָה הֻגְּשָׁה בְּאַחַת עֶשְׂרֵה, אֶת הַקָּפֶה שָׁתִינוּ בְּעוֹדוֹ חַם, הַיְּלָדִים

הָלכו יְחֵפִים והיום נע. 
התבוננו זוֹ בָּזֶה וְיָדַעְנוּ. עַל הַכְּבִישׁ הַמָּהִיר כְּבָר לֹא נַעֲלה. חָזְרָה לְשִׁגְרָה

אֵינָהּ אֶפְשָׁרִית. מִי שֶׁהָיִינוּ מֵתו וְכָעֵת אֲנַחְנוּ
בַּחַיִּים.



חַיֵּינוּ נופפו לָנוּ לְשָׁלוֹם כמו ילדים

מֵהַסַּפְסָל הָאֲחוֹרִי שֶׁל הָאוֹטוֹבּוּס, מִתְרַגְּשִׁים וצועקים. שׁוּב וָשׁוּב

הִדְבִּיקוּ פְּנֵיהֶם אֶל הַזְּגוּגִית אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא הפנינו מבט.

הָיִינוּ אַחְרָאִיִּים.

הִבַּטְנוּ יָשָׁר לְפָנִים וְלֹא הוֹרַדְנוּ

עֵיניים מֵהַכְּבִישׁ.
 



מי בלם אותנו פתאום? ולמה?

עַפְנוּ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן. גַּם הַחֲגוֹרָה הֲכִי אֵיכוּתִית שֶׁל יוּנְדַאי לֹא היתה מַסְפִּיק חֲזָקָה

להשאיר אותנו במסלול. הִתְעוֹרַרְנוּ

הֲלוּמֵי תַּדְהֵמָה לבֹּקֶר שלְמָחֳרָת,  בַּדֶּרֶךְ לְאָן הָיִינוּ? אַחֲרֵי מָה

רָדַפְנוּ? 
 

מרץ 2020

רותם שובל

 

יָשַׁבְנוּ בַּמְּכוֹנִית וְלֹא רָאִינוּ. הָיִינוּ

עֲסוּקִים. פיזרנו אֶת הַיְּלָדִים בַּמִּסְגְּרוֹת, נסענו לַעֲבֹד, לֶאֱסֹף מֵהַחוּגִים, לַעֲשׂוֹת

קְנִיּוֹת, מיהרנו לַאֲרוּחַת שִׁשִּׁי עִם הַהוֹרִים, הספקנו לְטַיֵּל בְּשַׁבָּת

עִם הַחֲבֵרִים הַהֵם מֵחֵיפָה שֶׁאֲנַחְנוּ אַחֶרֶת לֹא פּוֹגְשִׁים.
 

השיר מתוך ספר בכתובים בעריכת ד"ר מיה טבת דיין

עדי בנארויה ענני געגוע.jpg

עדי בנארויה,צמר גפן מתוק, צילום

__michal zakai_ untitled_oil on canvas_9

בידוד

ליאת דרור

הַעֲמֵד פָּנִים

לְפָחוֹת עַכְשָׁו

שֶׁאַתָּה מִתְאַפֵּק

עוֹצֵר עַצְמְךָ מִלְּנַשֵּׁק

קוֹשֵׁר יָדֶיךָ

כְּדֵי לֹא לְחַבֵּק

מַקְפִּיא גּוּפְךָ

כְּדֵי לֹא לְהִתְקָרֵב

שְׁנֵי מְטָרִים

הֵם מְחִיר הָאִפּוּק

מֶרְחָק אֵינְסוֹף אֶפְשָׁרוּיוֹת

שֶׁלֹּא יִתְמַמְּשׁוּ לְעוֹלָם

מיכל זכאי, ללא כותרת, שמן על קנבס

שמלה על קולב

דפנה לביא אפרת

 

וַאֲנִי רוֹצָה לְשׁוֹטֵט שׁוּב בַּחֲנוּת

לְמַשֵּׁשׁ בְּגָדִים

לִמְדֹּד / לְהוֹרִיד / לִלְבֹּשׁ,

לְצַקְצֵק בַּלָּשׁוֹן וּלְמַלְמֵל

כַּמָּה יָקָר / כַּמָּה זוֹל

 

רוֹצָה לַעֲלוֹת בַּמַּדְרֵגוֹת נָעוֹת

לְחַכּוֹת בְּתוֹר אָרֹךְ צָפוּף

לִצְעֹק "תִּפְתְּחוּ עוֹד קֻפָּה"

"אֲנִי פֹּה לְפָנָיו"

וְ"סְלִיחָה אֲדֹנָי הַתּוֹר מַתְחִיל מִשָּׁם..."

 

וּמָה מְסַפְּרִים הָעֵדִים

מֵאֲחוֹרֵי תְּרִיסִים מוּגָפִים

וּלְמִי הֵם מְסַפְּרִים זֹאת?

אֵל-אֱלֹהֵי הַטֵּרוּף לֹא הִתְחַבֵּר הַיּוֹם לַזּוּם

הוּא יָרַד מֵהָהָר לְשׁוֹטֵט בַּיְּעָרוֹת

תָּלוּשׁ

סוֹבֵל מִכְּאֵב רֹאשׁ

 

חַפְּשִׂי אוֹתוֹ שָׁם

הָעֶרֶב

הָבִיאִי אִתָּךְ אָקָמוֹל

ביטול הפגישה בזום

קרני שגיא

 

שִׂבְרִי אֶת הַמָּסָךְ

הוּא הִתְקַלְקֵל

מִתּוֹכוֹ עוֹלוֹת רַק מִשְׁפָּחוֹת

מְדוּרַת הַשֵּׁבֶט לֹא תֶּחְדַּל לְעוֹלָם לְשַׁדֵּר

הַבְּדִידוּת וְהָאֹשֶׁר כֻּלָּם שֶׁלָּהֶן

 

וְאֵין שָׁם הִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁלָּךְ

בְּאַף אַחַת מֵהַצּוּרוֹת

כְּאִלּוּ לֹא יָדְעוּ לְסַפֵּר

עַל צוּרוֹת חַיִּים אֲחֵרוֹת

עַל חֻצׇנוּת

עַל בְּדִידוּת בַּמַּעֲמַקִּים

נַוָּדוּת

 

עשים

ד"ר יעל נחמיה

העש המצוי נמשך אל האור. האבולוציה תכנתה אותו כך. רוב הזמן אור שווה שמש. לעיתים  אור שווה אש או מנורה דולקת, והעש מת. אבל העש לא יכול לעזור לעצמו. הוא מתוכנת להימשך לאור. לאורך שנות האבולוציה האנושית תוכנתנו להימצא בקבוצות. קבוצות שוות הגנה, עזרה לחלשים, רבגוניות גנטית, קבוצות שוות יותר סיכוי שאנו וילדינו נשרוד. השימפנזה שנשאר לבד, בלי הקבוצה, הוא זה שנטרף בדרך כלל. הזהות העצמית שלנו, גם בעולם המודרני, מותנית בשייכות לקבוצות. אנחנו מציגים את עצמינו בתור "X, נשוי+ ..., עובד ב..., גר ב....".. אני שייך. יש לי קבוצת משפחה, יש לי קבוצת עבודה, יש לי קבוצת מגורים. אני שייך, אני חלק מהקהילה. בזמן מצוקה הקבוצה תעזור לי. אם מישהו בקבוצה יזדקק לעזרה, אני אעזור לו. הקורונה טרפה את כל הקלפים. כולנו במצוקה. כולנו בחרדה וסובלים מבדידות איומה. התכנות הפנימי שלנו אומר לנו שאנו חייבים להיאסף בקבוצות. אנחנו חייבים להילחם באוייב המשותף שלנו ביחד. חוזקנו במספרנו. המח הגדול שלנו אומר לנו שהתכנות הזה שגוי. שאם ניפגש ונתאסף סיכויי השרידה שלנו ושל הקרובים אלינו יתמעטו. אבל המח הגדול שלנו הוא חדש יחסית בסביבה, ומתקשה להתגבר על החלקים הפרימיטיבים יותר שלנו, שצועקים לנו להתאסף ולהדק את השורות. אנחנו מתגעגעים לקבוצות, כמהים לקבוצות. אנשים בקופסאות על מסכים לא מספקים לנו את המגע והקירבה, לא מספקים לנו את השייכות לקבוצה. החלק הפרימיטיבי בנו יודע שעובדים עליו, מתגעגע וצועק בתוכנו. אומר לנו שלא נשרוד בלי הקבוצה. וכמו עשים, אנחנו נמשכים, וחלקינו נשרפים באש.

את.ה כאן